סרור הלבשה והנעלה בע"מ נ' סמרה

פסק דין

לפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטתה של כב' הרשמת ורדה שוורץ מיום 7.6.10, לפיה נדחתה בקשתה של המערערת להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכפועל יוצא מכך נדחתה התנגדותה לביצוע שטר (ת"ט 21063-03-10).

בהתאם להחלטתי מיום 14.6.10, הוגשו עיקרי טיעון בכתב מטעם הצדדים.

עיקר ערעורה של המערערת מופנה כלפי קביעתה של הרשמת כי המערערת קיבלה לידיה את האזהרה שנשלחה אליה מלשכת ההוצל"פ ביום 13.1.10, ונחתמה בידי מנהלה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים לא מצאתי כי נפל פגם כלשהוא בהחלטת הרשמת הנכבדה המצדיק התערבותי, ולפיכך דין הערעור לדחייה.

ההליכים בפני הרשמת

מטעם המערערת הוגשה בקשה במסגרתה עתרה כי בית המשפט ייקבע כי ההתנגדות הוגשה במועד ולחילופין להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד הגשתה בפועל. הבקשה נתמכה בתצהירו של מנהל המערערת ובעליה, מר מאיר סרור (להלן: "סרור").

במסגרת הבקשה נטען כי נודע למערערת לראשונה על ההליכים כנגדה בתיק זה רק ביום 3.3.10, בעת שבוצע אצלה עיקול מטלטלין.

בתצהירו טען סרור כי הינו מנהל והבעלים היחיד של המערערת וכי לא קיבל לידיו אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. לטענתו אצל המערערת מועסקים שלושה עובדים אשר אישרו בפניו כי לא קיבלו לידיהם כל אזהרה.

כן העלה סרור במסגרת תצהירו טענות הגנה לרבות טענת קיזוז.

במסגרת תגובה שהוגשה מטעם המשיב בפני הרשמת, ולנוכח הכחשתו של סרור כי קיבל לידיו האזהרה וחתם עליה כפי הנטען, צורפה מטעם המשיב חוות דעת גרפולוגית הקובעת במידת סבירות גבוהה מאוד כי המדובר בחתימתו של סרור.

ביום 1.6.10, התקיים דיון בפני הרשמת במהלכו נחקר סרור על תצהירו. והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

בהחלטתה נשוא הערעור, קבעה הרשמת כי בהתאם לסעיף 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, קיימת חזקה כי המסירה באמצעות הדואר בוצעה כדין ונחתמה על ידי מאן דהוא מטעם המערערת. לפיכך על המערערת הנטל לסתור חזקה זו וזאת לא עשתה. כל שטען סרור בתצהירו הוא כי אינו חתום על אישור המסירה ואולם, לצורך סתירת החזקה היה על המערערת לצרף תצהירים של עובדיה המכחישים את החתימה. לעניין המצאת חוות הדעת הגרפולוגית מטעם המשיב מציינת הרשמת בהחלטתה, כי כל שהיה לב"כ המערערת לטעון כנגד חוות הדעת היא שסרור לא חתם בפניה וכי היא אינה מומחית להשוואת כתבי יד. כן מוסיפה הרשמת וקובעת בעניין זה כי היה מקום מצידו של ב"כ המערערת להמציא חוות דעת סותרת מאחר ועול ההוכחה מוטל על המערערת לסתירת החזקה, במיוחד לנוכח כך שקיים דמיון בין חתימתו של סרור לבין החתימה המופיעה ע"ג אישור המסירה. מוסיפה הרשמת לציין כי חוות הדעת שצירף המשיב הינה מיותרת שכן עול ההוכחה להוכיח כי מדובר בחתימתו של סרור אינו מוטל על המשיב.

לפיכך, ובהתאם לאמור קובעת הרשמת בהחלטתה כי בוצעה מסירה כדין של האזהרה למערערת , וזאת משלא שוכנעה כי החזקה הקבועה בדין נסתרה על ידי המערערת. משלא הוגשה על ידי המערערת בקשה להארכת מועד, ולאחר שממילא לא פורטו על ידה טעמים מיוחדים למחדלה באי הגשת ההתנגדות במועד, דין הבקשה להדחות על הסף.

למעלה מן הצורך, דנה הרשמת הנכבדה בטענות ההגנה שהעלתה המערערת לקיזוז. אולם, לאחר שעלה מחקירתו של סרור כי עילות ההגנה הנטענות על ידו נסמכות על העדר פירוט ומסקנה הגיונית, מצאה הרשמת לקבוע כי עילת ההגנה אינה טובה דיה כדי לשמש טעם מיוחד להארכת מועד.

כפי שכבר ציינתי לעיל, החלטת הרשמת בדין יסודה.

במסגרת הבקשה שהוגשה על ידי המערערת, כלל לא פורטו על ידה טעמים מיוחדים להארכת מועד. כל שנטען הוא שסרור או מי מעובדי המערערת לא קיבלו לידיהם את האזהרה.

כפי שקבעה הרשמת הנכבדה בהחלטתה, הנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 57ג' לפקודת הראיות מוטל על המערערת וזאת לא עשתה. לא הוגשו מטעם המערערת תצהירים של העובדים מטעמה אשר יאשרו הנטען בתצהירו של סרור כי לא קיבלו לידיהם האזהרה. בנוסף לכך, לא הוגשה מטעם המערערת חוות דעת נגדית לחוות הדעת הגרפולוגית שהוגשה מטעם המשיב, חרף כך שסרור אישר בחקירתו כי החתימה המופיעה על גבי אישור המסירה של האזהרה הינה דומה לחתימתו.

ועוד לעניין חוות הדעת הגרפולוגית שהגיש המשיב. כפי שציינה הרשמת הנכבדה בהחלטתה, הנטל לסתירת החזקה מוטל על כתפי המערערת ולפיכך הגשת חוות הדעת על ידי המשיב מלכתחילה היתה מיותרת. לפיכך כל הטענות שמעלה המערערת במסגרת ערעורה, בעניין תוקפה של חוות הדעת, כלל אינן רלבנטיות באשר נטל ההוכחה ממילא אינו מוטל על המשיב וזו הוגשה על ידו כאמור למעלה מן הצורך.

הנני דוחה מכל וכל טענות המערערת במסגרת ערעורה לפיהן על המשיב היה להזמין את נציג הדואר שביצע את המסירה כדי להעיד על המסירה (סעיף 13 להודעת הערעור). בטיעונה זה מתעלמת המערערת כליל מהעובדה שהנטל לסתירת החזקה כי קיבלה האזהרה לידיה מוטל על שכמה.